שיעורי התעסוקה של נשים ערביות בדואיות בנגב נמוכים מאוד. שיעור תעסוקת הנשים הבדואיות בנגב בגילאי העבודה בשנת 2021 הגיע ל-25% בלבד, זאת לעומת 41% בקרב נשים ערביות בשאר חלקי הארץ. שיעור התעסוקה של כלל נשים בישראל הגיע בשנת 2020 ל-76%.  

שיעורי התעסוקה הנמוכים בקרב הנשים הבדואיות קשורים בגורמי יסוד מגוונים, ובהם:

א. פערי פיתוח בין מרכז לפריפריה, לרבות השקעות ממשלתיות מעטות בפיתוח כלכלי ובקידום שירותים,

וכן מיעוט תעשיות מתקדמות וריבוי תעשיות מסורתיות.

ב. פערים ואפליה בין יהודים לערבים: פערים בהקצאות בסיסיות לפיתוח שירותים , כגון שירותי חינוך

והכשרה מקצועית, בהשקעות בפיתוח כלכלי, ובעיקר בפיתוח תשתיות תעסוקה לרבות תחבורה ציבורית,

אזורי תעשיה, ומסגרות בגיל הרך.

ג. פערים במדיניות הפיתוח האזורית: פערים בהשקעות הציבוריות בפיתוח אזורי, ובעיקר סירובה של

המדינה להכיר ביותר משלושים כפרים, לקדם את פיתוחם, ולספק בהם תשתיות בסיסיות שיאפשרו

נגישות לתעסוקה, כגון כבישים, או גני ילדים.

בנוסף, קיימים חסמי תעסוקה שנובעים ממגבלות נורמטיביות מקומיות על תעסוקת נשים הקשורות בדת ובמסורת, ותפישות רווחות ביחס לתפקידים מגדריים, המקשות על יציאת נשים בדואיות לשוק העבודה.

המלצות הדוח: 

1. להגביר את ההשקעות התקציביות בתעסוקה בקהילה הבדואית, מתוך מגמה להביא להשתלבות

מרבית של בני הקהילה ובנותיה בשוק העבודה. זאת, על מנת לגרום לצמצום שיעורי העוני והמצוקה,

ולצמצום הפערים החברתיים הבולטים המאפיינים את הנגב.

2. להקים לשכות תעסוקה בחמש מהמועצות המקומיות הבדואיות, בהתאם להמלצות שירות התעסוקה.

3. להורות ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה להבטיח את הכללת כל התושבים הבדואים, לרבות אלו

הגרים בכפרים הבלתי מוכרים, בכל סקר, ובפרט בסקרים העוסקים בתעסוקה, בעוני ובפיתוח כלכלי.

4. נדרש סיוע לסטודנטים העומדים בדרישות הכניסה של האקדמיה, אך מתקשים להשתלב

ולהתמיד בחינוך הגבוה. יש לממש את ההמלצות שניתנו למנהלי תוכנית "שער לאקדמיה" וכן לגופים אחרים.

5. מאמץ ממוקד מתחייב לשילובם של צעירים בדואים חסרי-מעש במסגרות מתאימות. 

6. לקיים הערכה מחדש של השירותים בתחום ההשמה התעסוקתית ולבחון את האפקטיביות שלהם. חיוני להקצות תקציבים נוספים להכשרה מקצועית איכותית ולהבטיח במקביל תמרוץ ראוי למעסיקים הבוחרים להעסיק בדואים, ובפרט נשים בדואיות.

7. האצת הקמתם של אזורי תעשייה ותעסוקה בנגב. 

8. על מנת לקדם פיתוח תעסוקתי מואץ, על הממשלה להכיר בכ-30 כפרים בדואים, שכן אי-ההכרה בהם הנה מכשול מתמשך לפיתוח כלכלי.

9. להבטיח לכל ילד בדואי בגיל הרך מסגרת חינוכית-טיפולית הולמת, ובכך לאפשר השתלבות של

ההורים, ובפרט האמהות, בשוק העבודה. 

10. להרחיב בשיעור ניכר את פרישת שירותי התחבורה הציבורית ביישובי הבדואים ואת תדירות

הנסיעות. חשוב להבטיח בפרט, שנשים יוכלו להגיע בנקל ובמהירות לאזורי התעשייה והתעסוקה.

11. להקצות הקצאה נכבדה למסגרות השכלה וחינוך המיועדות לנשים שלא השלימו תעודת בגרות. זאת,

במגמה להעלות את הנשים המסוגלות לכך להגיע לרף בגרות ואף להשתלב בהמשך בלימודים אקדמיים.

להקצאה זו חשיבות לא רק עבור הקהילה הבדואית ובנותיה, אלא לקידום התעסוקה במשק הישראלי כולו.

נייר-עמדה-על-תעסוקת-נשים-בנגב-נובמבר-2022-2