הנתונים שנסקרו בפרק הנוכחי משקפים תמונת מצב קשה בחינוך בחברה הבדואית בנגב, שמתחילה עוד מהגן. ביישובים הבדואים בנגב, מספר התלמידים הממוצע בכיתה בגנים הוא גבוה יותר מכל אוכלוסייה אחרת בארץ. הנתונים מראים כי 17.4% מתלמידי הגנים בכלל החברה הבדואית אינם רשומים לגנים, כלומר יותר מ-1 מכל 6 ילדים בדואים בנגב אינו רשום לגן. על פי הנתונים, שיעור תלמידי הגנים ביישובים הבלתי מוכרים הוא רק 4.1% מכלל תלמידי הגנים ביישובים הבדואים בנגב, על אף ששיעור תושבי הכפרים הבלתי מוכרים הוא 28% מכלל האוכלוסייה הבדואית בנגב. זאת ועוד, על פי הערכה שבוצעה על ידי נגביה, ישנם 9,216 ילדים בגיל 3-5 בכפרים הבלתי מוכרים, כאשר על פי דוח מכון המחקר של הכנסת, רק 1,006 מהם לומדים במסגרות חינוכיות לגיל הרך. המשמעות היא שעל כל ילד מהכפרים הבלתי מוכרים שרשום בגן במערכת החינוך, ישנם 8 שלא רשומים.

כמו בנתוני הפרקים הקודמים, הפער הסטטיסטי משתקף גם בנתוני החינוך. ישנו פער גדול של 16.5% בין מספר הילדים בגילאים 6-18 המדווח על ידי רשות האוכלוסין לבין מספר התלמידים המדווח על ידי משרד החינוך בגילאים אלו. לא ניתן להסביר פער כזה גדול באמצעות שיעור הנשירה המדווח על ידי משרד החינוך, אשר מסתכם ב-3.5%. גורם שמשפיע על שיעור הנשירה הוא לימודים מחוץ לישוב המגורים של התלמיד. 9.1% מהתלמידים הבדואים בנגב, כלומר כמעט 1 מכל 10, אינם לומדים ביישוב מגוריהם. שיעור הנשירה בקרב תלמידים הלומדים מחוץ ליישוב מגוריהם הוא גבוה באופן משמעותי מהלומדים ברשות מגוריהם, וסיכויי הצלחה של התלמידים הלומדים מחוץ למקום מגוריהם נמוכים יותר. בעוד ששיעורי הנשירה בקרב בנות יורדים במעבר בין חטיבת הביניים לתיכון מ-3.3% ל-2.1%, בקרב בנים שיעורי הנשירה עולים במעבר מחטיבת הביניים לתיכון מ-3.9% ל-4.5%.

ממוצע ציוני המיצ"ב בשפת אם (ערבית) שדווח בשנת 2018 ביישובים הבדואים בנגב עמד על 521, והיה הנמוך ביותר בארץ בהשוואה לכלל החברה הערבית ולחברה היהודית (בעברית). קיימים פערים גדולים בין ממוצע ציוני המיצב באוריינות בשפה הערבית של התלמידים הבדואים לבין שאר התלמידים, ופערים גדולים עוד יותר באנגלית, במדע וטכנולוגיה, ומתמטיקה. כנ"ל בהשוואה לממוצע של התלמידים הנבחנים בעברית.

ממוצע הזכאויות לבגרות בקרב תלמידי י"ב בחברה הבדואית בנגב הוא הנמוך ביותר בארץ. יחד עם זאת, ניכרת מגמת עלייה בזכאויות לאורך השנים, מ-50% בשנת הלימודים 2013-2014 ל-62.9% בשנת הלימודים 2021-2022. בהשוואה בין הישובים הבדואים, שיעור הזכאות לבגרות הגבוה ביותר לאורך שנים היה ביישוב חורה, ועמד על 76.8% בשנת 2021-2022, ושיעור הזכאות הכי נמוך היה בלקיה, ועמד על 53.5%.

על אף האמור, על פי הלמ"ס, פחות ממחצית מהתלמידים בכיתה י"ב זכאים לתעודת בגרות העומדת בתנאי הסף לאוניברסיטה. על פי נתוני משרד החינוך, מתוך כלל התלמידים הבדואים בנגב בשנת 2021/2022, 62.93% היו זכאים לתעודת בגרות, מתוכם ל-36.89% בלבד הייתה בגרות עם 4 יח"ל או יותר באנגלית, ו-17.70% בלבד היו בעלי בגרות עם 4 יח"ל או יותר במתמטיקה. כסיפה היה הישוב עם שיעור הזכאים לתעודת בגרות העומדת בתנאי סף ללימודים באוניברסיטה הגבוה ביותר (49.3%), לאחר מכן חורה (43.8%) ואחריו רהט (38.5%). בסוף הרשימה ממוקמת ערערה בנגב עם 25.6% מהתלמידים שהיו בעלי תעודת בגרות שעומדת בתנאי הסף של האוניברסיטה. היישוב ערערה בנגב הוא מקרה מעניין מבחינת זכאויות לבגרות, כאשר שיעור הזכאות לבגרות בשנת 2022 עמד על 70.4%, והיישוב היה במקום השני לאחר חורה (76.8%), אך כשבוחנים את איכות תעודות הבגרות לפי 4 או 5 יחידות בגרות, הן באנגלית והן במתמטיקה, רואים כי 19.1% ו-8.4% היו זכאים ל-4 יחידות לימוד באנגלית או במתמטיקה, בהתאמה.

בנוגע למגדר, שיעור הזכאות לבגרויות בחברה הבדואית בנגב קשור במגדר ובסוג היישוב. שיעור הזכאות בקרב בנות עומד על 62.7% ביישובים העירוניים, 67.6% במועצות האזוריות ו-62% בכפרים הבלתי מוכרים. לעומת זאת, שיעור הזכאות בקרב בנים היה 37.6% בכפרים הבלתי מוכרים, 31.8% במועצות האזוריות ו-26.1% בכפרים הבלתי מוכרים.