מדדי פרק הדיור מצביעים על מצוקת דיור עמוקה בחברה הבדואית בנגב, שמקורה בפער עצום בין ההיצע לביקוש. בשנת 2023 היו 12,638 דירות ביישובים העירוניים הבדואים, גידול של 35.51% מאז 2013. עם זאת, האוכלוסייה הבדואית גדלה ב-49.9% בתקופה זו, הרבה מעבר לגידול במספר הדירות. ברהט גדל מספר הדירות ב-55%, בערערה ב-27% ובכסיפה ב-6.5%. בתל שבע לא רק שלא גדל מספר הדירות, אלא הוא קטן ב-2 דירות.

בין 2017 ל-2022 עלה מספר התחלות הבנייה ב-67%, אך ביחס לאוכלוסייה, ביישובים הבדואים היו 5.3 התחלות בנייה ו-2.5 סיומי בנייה לכל 1,000 תושבים בממוצע, בעוד שביישובים יהודיים היו 9.9 התחלות בנייה ו-6.4 סיומי בנייה לכל 1,000 תושבים. בכסיפה נרשמה עלייה של 235.9% בהתחלות הבנייה בשנת 2022 לעומת 2021. בין 2015 ל-2023 נרשמה ירידה במספר היתרי הבנייה שניתנו ביישובים הבדואים בנגב, עם ירידה של 33.02% ב-2022 בהשוואה לעלייה של 23.93% ברמה הארצית.

מספר הריסות המבנים ב-2023 הגיע לשיא של 3,283, עלייה של כ-15% ביחס לשנה הקודמת. מתוך אלו, 2,537 היו הריסות עצמיות ו-746 על ידי המדינה. בין 2022 ל-2023 חלה עלייה של 66.5% בהריסות על ידי המדינה.

צפיפות הדיור ביישובים הבדואים הייתה גבוהה במיוחד, עם ממוצע של 19.14 נפשות לדירה, לעומת 4.13 ביישובים הערבים ו-3.47 ביישובים היהודים (2023). צפיפות אוכלוסין לפי שטח מיועד לבנייה למגורים ב-2021 מצביעה על כך שהיישובים הבדואים הם המרווחים ביותר (5,369 נפשות לקמ"ר), אך כאשר מתחשבים בשטח המיועד למגורים, שיעור השטח הבנוי ביישובים הבדואים נמוך מאוד, 9.17%, לעומת 20.04% ביישובים הערבים ו-33.41% ביישובים היהודים. צפיפות האוכלוסין ביישובים הבדואים בנגב היא הגבוהה ביותר על פי חישוב זה, עם 73.16 תושבים לדונם ב-2022.