במדינות המערב מקובל כי המדינה מקדמת שירותים לילדי הגיל הרך שיעדם כפול, ומהווים מענה הן לצורך חינוכי/חברתי והן לצורך כלכלי. ראשית, המסגרת מיועדת לחנך ולטפח את הידע, המיומנויות והכישורים

של הפעוטות וכך להכינם לשלבים הבאים בחייהם, ובפרט ללימודים בבית הספר. מסגרות אלו הן בעלות חשיבות מכרעת בהתפתחותם של ילדים ופעוטות. ילדים הנמצאים במסגרת לקויה, או גרוע מכך ללא מסגרת כלל, יתקשו לרכוש כלים וכישורים בסיסיים שישרתו אותם לאורך כל חייהם. שנית, מסגרות הגיל הרך משרתות גם צורך כלכלי. שהותם של הילדים במסגרת מאפשרת להורים להשתתף בכוח העבודה, לסייע בפרנסת המשפחה, ולתרום תרומה כלכלית למשק. בפרט, מסגרות אלו מאפשרות לנשים, אשר נטל גידול הילדים נופל בדרך כלל בחלקן, לצאת ולהשתלב בשוק העבודה באופן רציף. בהיעדר נגישות גיאוגרפית ו/או כלכלית למסגרות לטיפול וחינוך ילדים בגיל הרך, אימהות הן אלו שנאלצות לוותר על השתתפותן בשוק העבודה. עבור משפחות עובדים שרמת השתכרותם נמוכה, מסגרות חינוך מסובסדות לגיל הרך חיוניות, מאחר והן מאפשרות לשני בני הזוג לצאת לעבודה, ולהבטיח הכנסה בסיסית למשפחה.

בישראל, השירותים הציבוריים לילדים בגיל הרך אינם זוכים להשקעה ההוצאה הלאומית לילד בגילאי לידה ,OECD- תקציבית רבה. לפי נתוני ה-OECD, ההוצאה הלאומית לילד בגילי לידה עד שלוש נמוכה מהממוצע במדינות המפותחות. רק כשליש מהילדים בגיל הרך מבקרים במסגרות המפוקחות ומסובסדות על ידי המדינה, והמשמעות היא שרוב ההוצאה על חינוך לגיל הרך ממומנת על ידי ההורים. אחת ההשלכות של היעדר מסגרות ציבוריות נגישות וזולות היא פגיעה בהשתתפות נשים משכבות חברתיות-כלכליות מוחלשות בשוק העבודה.

ממשלת ישראל קבעה לעצמה כיעד את הגדלת שיעורי התעסוקה של נשים ערביות עד ל-41% בשנת 2020. ואולם, חלק מהפעולות המיועדות להשגת יעד זה אינן מתבצעות באופן הולם. בכל הנוגע לנשים ערביות בדואיות מהנגב, המדינה רחוקה אף יותר מהיעד. נכון לשנת 2016, רק כ-32% מן הנשים הבדואיות בנגב היו מועסקות. שיעורי התעסוקה של נשים ערביות בדואיות אף נמוכים באופן ניכר מאלו של נשים יהודיות באזור הדרום. 

במסמך זה נבחנו שירותי מעונות היום ביישובי הקהילה הבדואית בנגב. המסמך מצביע על העיכוב הניכר והאפליה בפיתוח השירותים – כלומר הקמת המעונות והפעלתם, ומתמקד בחסמים לאכלוס מעונות שנבנו, בהשלכות של העיכוב בפיתוח השירותים על תעסוקת נשים ערביות בדואיות בנגב ועל צמצום אי -השוויון.

מסקנות המסמך מצביעות על כך שמסגרות מסובסדות ומפוקחות לגיל הרך עשויות לשמש כלי משמעותי לצמצום פערים חברתיים וכלכליים בישראל, ועל כן חיוני להבטיח כי מעונות היום יפרשו בכל היישובים הבדואים בנגב. כמו כן, הכרחי כי השהייה במעונות תסובסד בשיעור העונה על צרכי הקהילה הבדואית בנגב, ותהווה מענה לאפליה המתמשכת ממנה היא סובלת.