ממשלת ישראל קבעה בשנת 2010 יעד תעסוקה לנשים ערביות בישראל- השתלבות של 41% בכוח העבודה בשנת 2020. בקרב נשים ערביות בנגב, יעד זה רחוק כיום מהשגה. זאת ועוד, בשנה האחרונה, עקב משבר הקורונה, חלה נסיגה חמורה בשיעורי התעסוקה של נשים ערביות בנגב, המדרדרת את מצבן התעסוקתי, ומוחקת רבים מההישגים הצנועים שהושגו בעשור האחרון. מסמך זה סוקר סוגיות נבחרות בתחום. 

המלצותינו: 

• במרכזי ההכוון לתעסוקה "ריאן" האמורים להוות כלי מרכזי של מדיניות הממשלה חלה בשנתיים האחרונות נסיגה מדאיגה, המחייבת בדק בית מקיף , ושינוי אסטרטגיית הפעולה. 

• תוכנית מעגלים, המיועדת לתרום לתעסוקת נשים ערביות, משמשת גם בעת משבר הקורונה ככלי לשלילת קצבאות. על כן, יש לבטלה או לשנות את מתכונת הפעלתה. 

• שירות התעסוקה ומרכזי ריאן חייבים לצמצם את ההשקעה בסדנאות בסיסיות להכנה לתעסוקה לטובת השקעה מאסיבית בהכשרה מקצועית איכותית, שתביא לשדרוג כוח העבודה של ערביי הנגב, ובמיוחד בקרב הנשים מעוטות ההשכלה. 

• יש להציע מערכת תומכת השכלה גבוהה במקצועות הבריאות והעבודה הסוציאלית, שבהם קיים מחסור בכוח אדם מבני הקהילה, ולמצוא דרכים להתגברות על חסמי כניסה, לרבות מכינות.

• יש להציע הכשרה באוריינות דיגיטאלית לכל אישה בנגב, כדי לאפשר גישה למקומות תעסוקה, ליזמות כלכלית, לשירותים ממשלתיים ועוד. 

• תוכנית אשב"ל חייבת לקדם מהלך מקיף למניעת הנשירה משורותיה ופרישה מוקדמת. 

• יש להפסיק את האפליה בפרישת לשכות התעסוקה, ולהקימן בכסיפה, ערערה, תל שבע ושגב שלום.

 הממשלה חייבת לנקוט אסטרטגיה כוללת לשיפור מצב התעסוקה בקרב הבדואים בנגב. ראוי ליזום תוכנית כוללת לקידום כמותי ואיכותי של היצע התעסוקה, בה יהיו שותפים כל גורמי התעסוקה בנגב: מעסיקים ועובדים, תעשיה ואקדמיה, משרדי ממשלה, רשויות מקומיות וחברה אזרחית. התוכנית צריכה להתמקד בפיתוח ההון האנושי, בקידום תשתיות תעסוקה וב פיתוח רשת מנהיגות אזורית לתעסוקה ולפיתוח כלכלי. תוכנית זו צריכה לסמן את קהל הנשים הבדואיות כקהל יעד מרכזי, ובפרט נשים מעוטות השכלה. יש להשקיע בקהל זה השקעה מאסיבית בהכשרות מקצועיות איכותיות שמטרתן לחלץ את הקהילה מהעוני בו היא נתונה.