הנתונים שצוינו מצביעים על תמונת מצב בה קיימת מוגבלות ביכולת הניידות בחברה הבדואית בנגב, הן מבחינת אמצעי התחבורה הפרטיים והן מבחינת אמצעי התחבורה הציבוריים. למעט במקומות המצוינים, נתוני התחבורה לגבי החברה הבדואית בנגב אינם כוללים את המועצות האזוריות והכפרים הבלתי מוכרים, שבהם אמצעי התחבורה הפרטית מוגבלים עוד יותר ואין מענים במישור התחבורה הציבורית.

על פי ההערכה לשנת 2022, שיעור מורשי הנהיגה בחברה הבדואית בנגב בכללותה לא עולה על 39.5%. הנתונים החלקיים שהתפרסמו על ידי הלמ"ס לשנת 2023, משקפים את המצב ביישובים עירוניים בלבד, ואף הם מצביעים על פער משמעותי לעומת האוכלוסיות האחרות בארץ: שיעור מורשי הנהיגה בשבע היישובים העירוניים הבדואים בנגב עמד על 56%, לעומת 77% ו-85% באוכלוסייה היהודית והערבית בהתאמה. בנוסף, קיימים פערים משמעותיים בשיעורי מורשי הנהיגה בין היישובים הבדואים בנגב. בעיר רהט 67% מהתושבים הם מורשי נהיגה, ולעומתה כסייפה, שבה שיעור מורשי הנהיגה עמד על 27.7%, הנמוך מבין הרשויות המקומיות הבדואיות בנגב. במועצות האזוריות השיעורים נמוכים עוד יותר עם 22.2% ו-17.5% באל קסום ובנווה מדבר בהתאמה.

מעבר לאחוז מורשי הנהיגה הנמוך בחברה הבדואית, ישנו גם פער מגדרי: שיעור הנשים מורשות הנהיגה הוא 23.45% מכלל הנשים הבדואיות מעל גיל 17 בנגב, ושיעור הגברים מורשי הנהיגה הוא 55.31% מכלל הגברים הבדואים מעל גיל 17 בנגב. סך מורשי הנהיגה בחברה הבדואית בנגב מתפלגים ל-30% נשים ו-70% גברים.

רמת המינוע בחברה הבדואית בנגב נכון לשנת 2023 הייתה 151 רכבים לכל 1,000 תושבים, המהווה 41.4% בלבד ביחס לרמה הארצית, שעמדה בשנה זו על 365 רכבים פרטיים לכל 1,000 תושבים. ישנם פערים ברמות המינוע בין יישובים כך שרמת המינוע הנמוכה ביותר נמדדה בנווה מדבר ומהווה 16.7% ביחס לרמה הארצית, ורמת המינוע הגבוהה ביותר, אף היא נמוכה משמעותית מהממוצע באוכלוסייה הכללית בארץ, נמדדה ברהט ומהווה 55.3% ביחס לרמה הארצית. ניתן להניח כי רמת המינוע בכפרים הבלתי מוכרים נמוכה אף מהרמה בנווה מדבר. ישנה שונות גדולה בין היישובים הבדואים ביחס למספר כלי רכב פרטיים ל-1,000 תושבים, כאשר 45.7% מכלי הרכב הפרטיים רשומים ברהט, עם 202 רכבים על כל 1,000 תושבים, לעומת 61 רכבים על כל 1,000 תושבים במועצה האזורית נווה מדבר, בה נתון זה הוא הקטן מבין היישובים.

באשר לגיל הרכבים הנמצאים בשימוש בחברה הבדואית בנגב, כצפוי מחברה במצב סוציו-אקונומי נמוך, הרכבים ישנים ומכאן שפחות בטיחותיים ונוטים להתקלקל ולדרוש תיקונים בתדירות גבוהה ביחס לרכבים חדשים יותר. הגיל הממוצע של כלי רכב פרטיים בחברה הבדואית בנגב הוא הגבוה ביותר מבין האוכלוסיות בארץ ועומד על 10.34 שנים, לעומת 7.48 באוכלוסייה היהודית ו-8.34 באוכלוסייה הערבית בשנת 2022. הממוצע הגבוה ביותר מבין היישובים (לא כולל כפרים בלתי מוכרים) נרשם בנווה מדבר ועומד על 11.8 שנים. ברהט ממוצע גיל הרכב הוא הנמוך ביותר מבין היישובים ועמד על 8.8 שנים.

מספר התאונות ביחס למספר התושבים בחברה הבדואית בנגב נמצא במגמת ירידה מאז שנת 2015. בהלימה עם ההיקפים המצומצמים של מורשי נהיגה ומספר הרכבים ביחס למספר התושבים, גם מספר תאונות הדרכים קטן ועומד על 0.74 לכל 1,000 כלי רכב ותאונה אחת לכל 1,000 תושבים בשנת 2022. בחברה היהודית נרשמו 1.13 ו-62.7 תאונות בהתאמה ובחברה הערבית 0.69 ו-18.1 בהתאמה. דווקא בנווה מדבר, עם מספר כלי הרכב הרשומים הנמוך ביותר מבין היישובים הבדואים בנגב, נרשם המספר הגבוה ביותר של תאונות דרכים יחסית למספר הרכבים, עם 1.6 תאונות לכל 1,000 רכבים. אנו מעריכים כי מצב תשתיות התחבורה הירוד והגיל הממוצע של הרכבים הרשומים ביישוב זה הם מהגורמים העיקריים לשיעור התאונות הגבוה.

עד כה תוארו הפערים באמצעי התחבורה של הפרט, אלא שגם בתחבורה הציבורית המצב ירוד לעומת יתר הארץ וישנה שונות גדולה בין היישובים. מדד ההשקעה בתחבורה מראה כי בכל היישובים הבדואים, ההשקעה בתחבורה ציבורית קטנה ביחס לחלקם באוכלוסייה. לפי הערכתנו, כ-55% מסך האוכלוסייה הבדואית בנגב גרה ביישובים בהם מדד ההשקעה בתחבורה ציבורית הוא לכל היותר 8% (ואף סביר שאף נמוך מכך). מעבר לכך, מתוך שבעה היישובים העירוניים (עבורם מתפרסמים נתונים), ב-3 מדד ההשקעה בתחבורה קטן מ-8%. היישוב העירוני בו נרשם המדד הגבוה ביותר הוא כצפוי רהט, עם מדד בגובה 73%, אף הוא משקף השקעה שקטנה ביחס לגודל האוכלוסייה. ביתר היישובים העירוניים נרשמו ערכים בין 31% ל-6%.