הנתונים שהוצגו בפרק זה משקפים תמונת מצב בה חלה עלייה בשנים האחרונות במספר ושיעור הסטודנטים הבדואים בלימודים האקדמיים, מ-2,194 (תואר ראשון ותואר שני) בשנת 2015/16 ל-4,939 בשנת הלימודים 2021/22. מדובר בעלייה של 125.11% תוך שבע שנים. העלייה מוסברת בחלקה, כפי הנראה, על ידי תוכניות לעידוד השכלה גבוהה שהופעלו במסגרת תוכנית החומש 2017-2021. עוד עולה מתוך הנתונים כי רוב העלייה מיוחסת לעלייה ללימודים במכללות. שיעור הסטודנטים הבדואים שלומדים במכללות בתואר ראשון בשנת הלימודים 2021/22 היה 61.34% מכלל הסטודנטים הבדואים לתואר ראשון, ובתואר שני 69.55% מכלל הסטודנטים הבדואים לתואר שני. לשם השוואה, בשנת הלימודים 2015/16 שיעור הסטודנטים לתואר ראשון שלמדו במכללות עמד על 43.3% מכלל הסטודנטים הבדואים.

על אף העלייה המתוארת, מדדי ההשכלה הגבוהה של החברה הבדואית בנגב עדיין נמוכים בארץ. לפי נתוני הלמ"ס לשנת 2021/22, בממוצע, שיעור המחזיקים בתואר מישראל בקרב אוכלוסיית בני 35-55 בחברה הבדואית עומד על 9.1%, ערך נמוך משמעותית מזה שבקרב כלל האוכלוסייה, שבה 29.9% אוחזים בתואר מישראל. גם שאר מדדי ההשכלה הגבוהה, כמו אחוז הנכנסים להשכלה גבוהה תוך 8 שנים מסיום כיתה י"ב, ואחוז הסטודנטים בתוך אוכלוסיית בני 20-25, נמוכים ביחס לכלל החברה הישראלית ועומדים על 20.1% לעומת 36.9% ו-10.1% לעומת 15%, בהתאמה. בנוסף, בהיבט המגדרי ישנו רוב מכריע של נשים בדואיות בקרב הסטודנטים לתואר ראשון ובקרב הסטודנטים לתואר שני, כאשר שיעורן לעומת הגברים עומד על 81% ו-76%, בהתאמה.

ניתוח הנתונים משקף תמונת מצב שלפיה הפסיכומטרי מהווה חסם עיקרי בפני הכניסה ללימודים אקדמיים. ציון הפסיכומטרי הממוצע בקרב נבחני השפה הערבית במחוז הדרום עמד על 419 בשנת 2023, לעומת 506 בקרב נבחני השפה הערבית ברמה הארצית. ציון זה נושק לרף התחתון של הקבלה ללימודים אקדמיים. בהמשך לדיווחים במחקרים קודמים על הקשר בין ציון פסיכומטרי לבין השכלת הורים, מסתמן קשר משמעותי בין שיעור הזכאים לתואר מהארץ בני 35-55 ביישוב לבין שיעור הסטודנטים בקרב בני 20-25 ושיעורי הנכנסים להשכלה גבוהה בתום 8 שנים מסיום י"ב. כך, היישובים כסיפה, חורה ולקיה משקפים את המצב הזה.

לשימוש בנתוני הלמ"ס יש מספר מגבלות, אשר יוצרות קושי בהסקה על תמונת המצב. ראשית, המגבלה העיקרית היא שהנתונים מתייחסים ליישובים שבהם לומדים מעל ל-30 סטודנטים. שנית, אין עקביות בהצגת הנתונים לאורך השנים, דבר שמקשה על הסקה מדויקת אודות מצב היישובים הבדואים בנגב. כך, למשל, פרסום הנתונים לפי מוסד נלמד כולל את האוניברסיטה הפתוחה, ואילו פרסום הנתונים לפי תחום לימוד אינו כולל את נתוני האוניברסיטה הפתוחה. לבסוף, הפילוח המגדרי של הסטודנטים החל משנת 2018, ולפיכך לא ניתן לבחון מגמות לאורך השנים. נתונים חלקיים על מגדר ניתן למצוא בדוחות שפרסם מכון המחקר של הכנסת, אך אלו רחוקים מלהאפשר השוואה מלאה מול מקורות נתונים אחרים לאורך זמן.