מסמך מדיניות בשיתוף הארגונים:
– אגודת הרופאים הערבים בנגב – אג'יק – המועצה האיזורית לכפרים הבלתי מוכרים בנגב – תמר – שתיל – איתך/מעכי – המרכז הרפורמי לדת ומדינה – קול רבני לזכויות אדם – עתד במדבר – לנה – עמותת שמסונא – עמותת קשת – נשים בדואיות למען עצמך – סיראג' – סיכוי-אופוק – עדאלה – כוכבי המדבר – הועד הערבי לחירום – אדם
מבוא:
מיגון העורף מהווה רכיב ליבה אסטרטגי בחוסן הלאומי ובביטחון המדינה, המעוגן בחוזה
היסודי שבין המדינה לאזרחיה. מאז מתקפת ה-7 באוקטובר 2023ו עד נובמבר 2024, שוגרו
לעבר ישראל יותר מ-27,000 רקטות, טילים וכטב"מים. למחדל המיגון מחיר דמים כבד
ומוחשי: לפחות 63 אזרחיםנהרגו כתוצאה משיגורים אלו, מהם 43 בחזית הצפונית ו- 20
בחזית הדרומית (מבקר המדינה, 2026). נתונים אלה לא כללו את ההרוגים במבצע "עם
כלביא" ובמבצע " שאגת הארי".
היעדר מיגון שוויוני לחברה הערבית אינו מחדל נקודתי אלא כשל מערכתי מתמשך. פערי
המיגון המתרחבים משקפים הבדלים חברתיים-כלכליים אך גם את מדיניות הממשלה. היעדר
הסגירה של פערי המיגון שאותרו בעבר (מבקר המדינה, 2026) בולטת אל מול עוצמת האיום
העכשווית, דבר העלול להעיד על התפרקות המדינה מחובתה הבסיסית ביותר. המיגון הפיזי
הוא לא רק צורך הנדסי כי אם חובה נורמטיבית ומוסרית, שכן ללא מיגון לא ניתן להבטיח את
הזכות הבסיסית לחיים.
היעדר המיגון בקרב החברה הערבית הבדואית בנגב חמור במיוחד, דבר המוצא ביטוי הן
במיגון הפרטי והן במיגון הציבורי, לרבות אמצעי המיגון במערכת החינוך. האזרחים הבדואים
שילמו מחיר כבד באוקטובר 2023 ולאחריו בשל היעדר מיגון ומקלוט הולם.