המחקר הנוכחי מנתח את דפוסי האבטלה בקרב צעירים בדואים בנגב בתקופה שבין יוני 2013 לאפריל 2025. פרק זמן זה מאופיין בשנים של יציבות יחסית (2013-2019). לצד שני משברים משמעותיים בעלי השפעה רחבת היקף על המשק כולו: מגפת הקורונה (2020-2021) ומלחמת 7 לאוקטובר (2023-2025). ניתוח סדרת נתונים בת 143 נקודות זמן חודשיות מאפשר בחינה של מגמות ארוכות טווח ושל דפוסי תגובה והתאוששות בהקשרים של משבר, תוך זיהוי השינויים שחלו במבנה האבטלה לאורך התקופה.

המחקר שואף לענות על ארבע שאלות מרכזיות, שלהן השלכות מדיניות משמעותיות:
1. האם חל שיפור לאורך זמן?
2. כיצד משברים כלכליים משפיעים על שיעורי אבטלה בקרב צעירים בדואים, וכיצד ניתן להיערך אליהם?
3. מהו ההבדל בין אבטלה מבנית לבין אבטלה מחזורית, והאם יש לזהות חסמים ארוכי טווח או קשיים זמניים הקשורים למחזורי הכלכלה?
4. כיצד גורמים דמוגרפיים – ובעיקר פערים מגדריים ורמות השכלה – מעצבים את דפוסי התעסוקה והאבטלה?

במהלך השנים 2013-2025 חלה ירידה של 47% במספר דורשי העבודה הצעירים (18-24) בחברה הבדואית בנגב, מגמה המצביעה על שיפור ביכולת ההשתלבות בשוק העבודה. לצד ירידה זו נרשם שינוי מבני הדרגתי באופי האבטלה – מעבר מתלות בקצבאות הבטחת הכנסה לעלייה במספר תובעי דמי האבטלה, המעידים על ניסיון תעסוקתי קודם. המשברים החריגים – מגפת הקורונה ומלחמת 7 באוקטובר – העמיקו את הפגיעות בטווח הקצר, אך הדגישו גם שימוש גובר במנגנון חל״ת כחלופה לפיטורין. הפערים המגדריים נותרו עקביים לאורך התקופה, כאשר נשים מהוות כ-140%-135% מדורשי העבודה הגברים, אך במשברים בולטים דווקא הגברים כקבוצה פגיעה יותר לאובדן עבודה. לבסוף, השכלה אקדמית מתפקדת כמנגנון מגן ברור, אם כי מספר האקדמאים עדיין נמוך מכדי לשנות את התמונה הכוללת, והרחבת הנגישות להשכלה גבוהה היא מפתח לצמצום פערים ולחיזוק החוסן התעסוקתי.

ממצאי המחקר מצביעים על מגמת ירידה כוללת בשיעורי האבטלה בקרב צעירים בדואים בנגב, אך גם על שינויים מבניים בטבעה
של האבטלה. ההמלצות למדיניות מתמקדות בהרחבת ההזדמנויות להשכלה גבוהה באמצעות מלגות ותמיכה, פיתוח מסלולי
תעסוקה יציבים יותר עבור גברים צעירים, ופתיחת תחומי תעסוקה חדשים לנשים. כמו כן מומלץ לעודד שימוש בחל"ת כחלופה
לפיטורין, ולחזק שירותי ייעוץ ומידע מותאמים תרבותית לצורך מיצוי זכויות. במישור המחקרי, עולה הצורך במעקב ארוך טווח אחר
מוביליות תעסוקתית של צעירים, בניתוח השפעת משברים על פערים מגדריים, ובהעמקת ההבנה של תרומת ההשכלה האקדמית
ליציבות תעסוקתית, לצד מחקר השוואתי מול קבוצות מיעוט נוספות.