אחת מנקודות התורפה של הכלכלה הישראלית היא שילובה של האוכלוסייה הערבית והחרדית בשוק העבודה, כשבדרך כלל מייחסים לגברים חרדים ולנשים ערביות השתתפות נמוכה במיוחד בכוח העבודה.  בעוד שמצבה הכלכלי-חברתי של החברה הערבית ירוד לעומת החברה היהודית, מצבה של האוכלוסייה הבדואית בנגב קשה אף יותר. קהילה זו מתאפיינת בשיעורים גבוהים של אבטלה ועוני, ובפערים מגדריים עמוקים בשיעורי התעסוקה והשכר. במרוצת השנים מספר ועדות ותוכניות ממשלתיות עסקו בצורך להעלאת שיעורי התעסוקה בקרב האוכלוסייה הבדואית בכלל, ובקרב נשים בדואיות בפרט, על מנת לחלץ משפחות ממעגל העוני.

דוח זה עוסק בהיבטים שונים של תעסוקת נשים ערביות בדואיות בנגב. לאורך הדוח נסקרים נתונים המעידים על מצב תעסוקת נשים ערביות בדואיות בנגב ומראה איך אוזלת ידן של הרשויות בקידום תעסוקה בקרב האוכלוסייה הבדואית בכלל, ושל נשים בפרט, הביאה למצב בו הן נמצאות היום. בעוד שלעיתים אי היציאה של נשים ערביות בדואיות לשוק העבודה מיוחסת למגבלות תרבותיות המגיעות מהחברה עצמה, הדוח מראה כי מגבלות כגון תחבורה לקויה, מחסור במעונות יום לגיל הרך, מערכת חינוך רעועה, אפליה סמויה וגלויה מצד מעסיקים וקשיי שפה, הם הגורמים העיקריים להדרתן של נשים ערביות בדואיות משוק העבודה. 

הדוח מראה כיצד השינוי ממדיניות ממשלתית פסיבית למדיניות אקטיבית בהעלאת שיעורי התעסוקה באה לידי ביטוי בוועדות ובהחלטות ממשלתיות שונות. אולם, שינוי זה לא מוביל לעלייה הרצויה בשיעורי התעסוקה והשכר ההוגן בקרב נשים ערביות בדואיות בנגב. 

השתתפותן של נשים ערביות בדואיות בכוח העבודה הוא נמוך בהרבה בהשוואה לאוכלוסיות אחרות. בשנת 2015, 16% מהנשים הבדואיות בנגב היו שותפות בכוח העבודה, לעומת 27% בקרב כלל הנשים הערביות בישראל, ו-64% בקרב נשים יהודיות מהנגב. שיעור המשתתפות בכוח העבודה עולה לאורך השנים בקרב נשים יהודיות מהנגב וערביות בישראל, אך נראה שבקרב בדואיות בנגב יש אמנם מגמת שיפור אך זו איטית ומתונה ועומדת בחוסר הלימה לצרכי המשפחות. בנוסף לכך, פחות ממחצית מהנשים הערביות בדואיות המשתתפות בשוק התעסוקה עובדות במשרה מלאה. האבטלה ביישובים הבדואים בנגב היא מהגבוהות בישראל ולפי הנתונים, נשים הן אלו שמהוות את רוב דורשי העבודה. הפערים בין נשים לגברים בדואים ובינן לבין מקבילותיהן היהודיות מהנגב ניכרים גם בגובה השכר, שלעיתים מגיע לעשרות אחוזים. ניתוח הענפים בהם עובדות נשים ערביות בדואיות מראה כי הן מרוכזות בענפים שממוצע השכר בהם נמוך, כמו חינוך, שירותי בריאות וסעד.