דוח זה עוסק במדיניות המיגון של היישובים הבדואים בנגב והשלכותיה.

בנגב חיים כ- 304,000 אזרחים ערבים בדואים, ובהם כ80,000- הגרים בכ35- כפרים בלתי מוכרים, חלקם בבתי קבע ורבים מהם במבנים ארעיים, לרבות פחונים וצריפים. לתושבי הכפרים הללו אין אמצעי מיגון זמינים כלשהם, וזאת אף שהכפרים נמצאים בטווח ירי תלול מסלול של טילים ורקטות שמקורם ברצועת עזה. מצב דומה מתקיים גם בקרב כ-50,000 תושבי שכונות בלתי מוסדרות ביישובים הבדואים המוכרים. בעבר, מערכות ההגנה של "כיפת ברזל" המיירטות טילים ורקטות לא כיסו באופן מלא את הכפרים הבלתי מוכרים אשר, בעקבות אי ההכרה בקיומם, מוגדרים רשמית כ"שטח פתוח". כיום, דוברים רשמיים גורסים כי כל שטח הכפרים נכלל בתחום המוגן.

במהלך מבצע חרבות ברזל תושבי הכפרים הבלתי מוכרים בנגב חשופים באופן יומיומי לפגיעות ישירות. רקטות פגעו פגיעות ישירות בבתים ובמבנים ארעיים והביאו למותם של 7 תושבים בדואים, ובהם 6 ילדים. נראה כי ההרוגים הבדואים רבים מאד ביחס לחלקם באוכלוסייה. חייהם של אלפי תושבים בדואים נמצאו בסכנה ממשית בהעדר מרחב בטוח שיוכלו לתפוס בו מחסה.