הקהילה הבדואית בנגב היא אחת מן הקהילות המוחלשות ביותר בישראל. משנת 1948 ועד היום, ממשלות ישראל השונות השקיעו בעיקר בריכוזה של הקהילה ביישובים עירוניים כחלק ממאבק קרקעי ארוך שנים. התשתיות והשירותים הממשלתיים הניתנים ביישובים הבדואיים בנגב, המוכרים והבלתי מוכרים, חלקיים במידה והם קיימים, ואינם עומדים כלל ועיקר בצרכיה של הקהילה. כל אלה באים לידי ביטוי בנתונים המוצגים בקובץ זה, המעידים על אפליה ארוכת שנים של הקהילה הבדואית בכל היבט ותחום. 

הנתונים בקובץ מתבססים על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה(הלמ"ס), על נתונים שמפרסמים משרדי ממשלה ועל נתונים של רשויות שונות. מכולם עולה תמונה עגומה של אי-שוויון מתמשך ושל הפרת זכויות האדם של חברות וחברי הקהילה במשך שנים. ממלחמת 1948 אחריה נותר רק חלק קטן מן הקהילה בתחומי ישראל, דרך שנות הממשל הצבאי במהלכן לא ניתנו שירותים ממשלתיים בסיסיים לקהילה ועד היום, הפערים בין הקהילה הבדואית לשאר האוכלוסיה בישראל הלכו והעמיקו. 

הנתונים המוצגים בקובץ מתרכזים במספר תחומים – אומדני אוכלוסיה, ישובים בנגב, ונתונים בנושא השכלה וחינוך, ושכר ותעסוקה. כיום מהווה הקהילה הבדואית מעל שליש מתושבי אזור הנגב. בעוד שהקהילה היהודית באזור גדלה באופן משמעותי בעקבות תכניות שונות לייהוד הנגב, הגידול בקרב הקהילה הבדואית נובע מריבוי טבעי. הקהילה הבדואית מתגוררת בשלושה סוגים של ישובים – עיירות ממשלתיות מתוכננות, כפרים מוכרים וכפרים בלתי מוכרים. על פי הלמ"ס 28% מן הקהילה הבדואית עדיין מתגוררים בכפרים שאינם מוכרים על ידי המדינה. 

למרות זאת, מתוך 144 היישובים הקיימים בנגב (ללא חוות בודדים) רק 18 ישובים, המהווים כ15%- מן היישובים בנגב, מיועדים לקהילה הבדואית. בפועל קיימת הפרדת מגורים כמעט מוחלטת בין הקהילות היהודית והבדואית, ומנגנונים שונים מבטיחים את המשך קיומה. כיום ישנן מספר תכניות להקמת ישובים חדשים בנגב, רובם המוחלט של היישובים המוזכרים בהן מיועדים לאוכלוסיה היהודית, למרות ששיעורה של זו בכלל האוכלוסיה הולך ופוחת עם השנים. בעוד שאורח החיים הבדואי המסורתי מתבסס על חקלאות, היישובים הבדואים המוכרים הם ישובים עירוניים שאינם מאפשרים את קיומו של אורח חיים זה. בפועל, מדינת ישראל אינה מאפשרת לחברות וחברי הקהילה הבדואית לבחור בין מגורים ביישוב עירוני או חקלאי. מן הנתונים עולה כי כל היישובים הבדואיים בנגב מדורגים באשכול הסוציו-אקונומי הנמוך ביותר בישראל. בעוד שבדירוג הקודם של הלמ"ס התקדמו מספר ישובים לאשכול מספר ,2 תוך מספר שנים, בדירוג האחרון, חזרו כל היישובים אל אשכול מספר 1 הנמוך בישראל. 

גם בתחום החינוך חושפים הנתונים פערים גדולים. אחוז גבוה מן המבוגרים בקהילה הבדואית בנגב לא למדו כלל, ואחוז גבוה מן הלומדים למדו מספר מועט של שנות לימוד. כיום, רק אחוז זעום מחברי וחברות הקהילה מחזיקים בתארים אקדמיים. בתחום הזכאות לבגרות, שיעור הזכאים מקרב הקהילה נמוך באופן משמעותי בהשוואה ליהודים ולערבים בישראל )30.3% בלבד בשנת הלימודים תשע"ד(. יתרה מזאת, בעוד שבקרב קבוצות אחרות ניכר שיפור לאורך השנים, בקרב הקהילה הבדואית לא חל כל שיפור ונתוני הזכאות לבגרות נותרו נמוכים ובשיעור דומה. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מקרב הקהילה שעמדו בדרישות הסף של האוניברסיטאות נמוך עוד יותר. כמו כן, בקרב הקהילה הבדואית ישנו אחוז גבוה מאוד של נשירה מן הלימודים. הנשירה מתחילה בכיתות מוקדמות, ובכיתה י"ב מעל שליש מבני ובנות השכבה כבר אינם לומדים (36.2%) בשנת הלימודים תשע"ד. 

בתחום השכר והתעסוקה ניכרים גם כן פערים גדולים. השכר הממוצע ביישובים הבדואיים בנגב נמוך באופן משמעותי מהשכר הממוצע בישראל שעמד על 9,212 שקלים בשנת ,2013 מדובר בפער של בין 3,600 ל- 4,700 שקלים באותה שנה. אחוז השכירים ביישובים הבדואיים מאוד גבוה, ואחוז השכירים המשתכרים עד שכר מינימום ביישובים אלה גבוה מאוד, ביישובים השונים מדובר בפער של 16% עד 26.8% משיעור המשתכרים עד שכר מינימום בישראל בשנת .2013 ראוי לציין שבשנת ,2013 עמד שכר המינימום על 4,300 שקלים, רק 47% מן השכר הממוצע לשכירים בישראל באותה שנה. 

מן הנתונים המוצגים בקובץ עולה כי הגיל החציוני ביישובים הבדואיים מאוד נמוך (13-14 בשנת 2008 לעומת 29 בישראל), מה שמייצר יחס תלות מאוד גבוה בקרב האוכלוסיה. אחוז גבוה מהמבוגרים בקהילה אינם עובדים, ובקרב נשים מדובר על מעל 80% על פי מפקד .2008 כך, משפחות רבות מסתמכות על מפרנס אחד בלבד וכאמור בשכר שהוא לרוב נמוך. אחוז מקבלי גמלת השלמת הכנסה ביישובים הבדואיים גבוה מאוד גם כן, מדובר בפער של עשרה ואף עשרים אחוזים בחלק מן היישובים משיעור מקבלי הגמלה הכללי בישראל. 

כל הנתונים המוצגים בקובץ הם נתונים קיימים שפתוחים לציבור וזמינים למקבלי ההחלטות בישראל. איסופם והצגתם בקובץ אחד חושפים תמונה קשה שנובעת ממדיניות של אפליה ארוכת שנים כלפי הקהילה הבדואית בנגב. הפערים העמוקים בחינוך, בשכר ובתעסוקה לצד אי-השוויון התכנוני המתמשך שעולים מן הנתונים ניכרים בטבלאות ובגרפים השונים. אנו מזמינים אתכן/ם לעיין בקובץ וללמוד על מצבם של היישובים הבדואים בנגב במגוון התחומים השונים המוצגים בו.